הסיפור שלי מתחיל בסבא רבא שלי, יעקב רמניק, שהגר כאיש צעיר בסוף המאה ה-19 מאוקראינה והגיע לאחר מסע קשה וארוך ביבשה ובים לעיר הבירה סנטיאגו דה צ'ילה. בתקופה זו היו בסנטיאגו מספר מועט בלבד של יהודים – פחות ממנין , לא היה בית כנסת, ואף לא ספר תורה. הבדידות שחווה רחוק ממשפחתו והצורך שלו בשייכות ובקהילה , בשמירה על המסורת והחיבור לעם היהודי הניעו אותו לצאת שוב לדרך קשה וארוכה . יעקב הצעיר החליט לצאת למסע של 1500 ק"מ לעבור את הרי האנדים ולהגיע לבואנוס אירס ולהביא משם יהודים נוספים על מנת להשלים מנין ואת ספר התורה . לא ידוע בדיוק באיזה אמצעים תחבורתיים הוא עשה את הדרך אבל את האנדים הוא חצה רגלית בתנאי דרך קשים מאוד וקור רב . עם חזרתו לסנטיאגו שברשותו ספר תורה וקומץ יהודים נוספים שהיו מוכנים לעשות איתו את המסע בחזרה הוא הקים קהילה יהודית בה הוא שימש כמנהיג וחזן עד יום מותו.
 

אני נולדתי כמאה שנה אחריו, בשנת 1975 , כאשר צ'ילה הייתה תחת דיקטטורה צבאית. הוריי בחרו להיאבק למען זכויות-אדם והדמוקרטיה, מה שגרם לי לגדול באווירה אידיאליסטית, לוחמת-למען-חירות ואינטלקטואלית. 
 

בתום הדיקטטורה, כנער,  בצירוף מקרים מפתיע מצאתי את עצמי מצטרף לתנועת הנוער היהודית-ציונית השומר הצעיר. שם יכולתי לתת ביטוי לערכים שספגתי בבית. בתוך זמן קצר הפכתי למדריך, ולדמות מובילה בכל תחומי ה"קן". בתנועה, התגבשה אמונתי בחברה צודקת, ברדיפת שלום, יהדות משחררת ובזכותו של כל אדם, קהילה ועם להגדרה עצמית.
 

אידאלים אלו הניעו אותי לעלות ארצה ולקיבוץ. רציתי בכל ליבי להתקרב באופן מעשי לערכים שבהם האמנתי - להפוך מאדם עירוני ובורגני לאיש אדמה וחקלאי. במשך שנים הייתי רועה צאן ויצאתי בכל בוקר למרעה, ובמקביל, הדרכתי קבוצות נוער מחו"ל, הובלתי מסעות לפולין ולקחתי חלק בהנהגה העולמית של "השומר הצעיר". 

בשנת 2010 זכיתי לצאת יחד עם אשתי ענבל וילדי לשליחות בארגנטינה. כחלק מתפקידי הובלתי את "צוותא"- קהילה יהודית חילונית הומניסטית לעשייה משמעותית ברוח היהדות החברתית. 
בארגנטינה "גיליתי את אמריקה" מבחינת העומק והרוחב של חיי הקהילה היהודית. כאשר חזרנו לארץ הדבר הראשון שעשיתי היה להירשם ללימודי רבנות חילונית במכון "תמורה", במטרה להתמקצע ולייבא לישראל את המודל של קהילות יהודיות חילוניות. 

היום, כרב חילוני, אני מסתכל אחורה ורואה את הקשר שבין סיפורו מעורר ההשראה של סבי יעקב , שלמרות כל הקשיים הצליח להקים קהילה יהודית משגשגת בצ'ילה ובין הסיפור האישי שלי - הקשיים שעברתי במסע שלי ותחושת הסיפוק והמשמעות שאני חווה היום כמוביל קהילתי ברוח היהדות ההומניסטית.